החלטה בתיק ת"פ 8299-10-12

1.       לפני בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום שהוגש נגדם ביום 27.9.12, בשל אי קיום חובת היידוע וחובת השימוע על ידי המאשימה, לפי סעיף 60א ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 [ החסד"פ], עובר להגשת כתב האישום.

2.       נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות לפי סעיפים 117(א)(1) ו-(3) ולפי סעיף 117(ב)(1) ל חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. זאת, לאחר שעל פי הנטען, הוציאו הנאשמים בחודש דצמבר 2010 חשבוניות מס בסך כ-240,000 ש"ח, אך הגישו לרשויות מע"מ דוח על סך אפס עסקאות ואפס סכום תשלום. נוסף על כך, במועדים שונים בשנים 2011 ו-2010 הוציאו הנאשמים, על פי הנטען, חשבוניות על סך כ-28,000 ש"ח, אך לא דיווחו עליהן ולא שילמו את המס הגלום בהן. עוד נטען כי הנאשמים נדרשו על ידי מחלקת הבקורת של המאשימה להמציא ספרי הנהלת חשבונות לשנים 2007 - 2011 ולא עשו זאת בצורה מלאה.

3.       העבירה לפי סעיף 117(ב)(1) דינה מאסר 5 שנים ועל כן סעיף 60א לחסד"פ חל עליה.

4.       המאשימה שלחה הודעת יידוע לנאשמים לרחוב ערד 4 בגבעתיים (ההודעה צורפה לתגובת המאשימה) וכן לרו"ח שטיינמץ עמינח (לא צורף). לטענתה, בכך יצאה ידי חובת היידוע.

5.       הנאשמים טוענים כי לא קיבלו את ההודעה. נאשם 2 גר במועדים הרלוונטיים ברחוב בן צבי בגבעתיים ואילו ברחוב ערד 4 גר רק עד יולי 2006. עוד טענו כי רו"ח שטיינמץ לא מסר הודעה כלשהי לנאשם, הוא חדל לעבוד עם הנאשמים כאשר נאשמת 1 קרסה והוא לא היה בקשר עם הנאשם.

6.       העקרונות המתייחסים לחובת היידוע ידועים היטב ואין צורך להרחיב לגביהם. הכלל הוא כי שימוע יערך לחשוד בטרם הגשת כתב אישום, ומימושה של אפשרות זו פירושה מתן הזדמנות לנחקר להציג את מלוא הנתונים שבידיו קודם לקבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום, כפי שנאמר בבג"צ 4175/06 הרב אלבז נ' היועמ"ש (6.6.06).

סעיף 60א(ה) לחסד"פ קובע את החריג לכלל האמור. זכות השימוע אינה זכות מוחלטת ובלעדית. מדובר בזכות שיש לאזן אותה מול מכלול של זכויות ואינטרסים מוגנים ובנסיבות מסוימות, ניתן לקיים שימוע בדיעבד, אך זאת כאשר קיימת לכך הצדקה או טעם מיוחד.

7.       כאמור לעיל, מבין ארבע העבירות בהן מואשמים הנאשמים, רק אחת הינה מסוג פשע, המחייבת יידוע. עם זאת, ברגע שכתב האישום כולל אותה, קמה חובת היידוע.

8.       במקרה שלפנינו, לא קוימה חובת הידוע כדבעי. משלוח ההודעה לכתובת לא נכונה אינו מהווה מילוי החובה. לגבי משלוח לרו"ח מייצג - קיימת שאלה אם די בכך, אך בעניננו אין צורך ללבן את הסוגיה שכן הסנגור טען שרואה החשבון לא עבד כבר באותה עת עם הנאשמים, לא היה עימם בקשר ולא מסר להם את ההודעה, וטענה זו לא נסתרה.

9.       עתה נשאלת השאלה האם לפנינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים קיום שימוע בדיעבד, כאשר כתב האישום נותר תלוי ועומד. המאשימה לא הציגה כל טעם שכזה, והתייחסה בעיקר להתנהגות הנאשם לאחר הגשת כתב האישום. בדברים אלה אין כדי להצדיק קיום שימוע בדיעבד.

10.     הפועל היוצא הוא שיש לבטל את כתב האישום ולקיים שימוע, ככל שהנאשמים יודיעו כי הם חפצים בו, טרם החלטה על הגשת כתב האישום מחדש, בין במתכונתו הקיימת ובין בשינויים.

11.     כתב האישום מבוטל ועימו מועד הדיון שנקבע .

מנין הימים למתן הודעה של הנאשמים אם הם חפצים בשימוע יחל ביום 30.6.13, וזאת נוכח העובדה שמלוא החומר כבר הועמד לרשותם עם הגשת כתב האישום, וכי הסנגור נמצא בתמונה לפחות מזה חודש וחצי.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים .

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים.